הרב יודא צבי גלאזנר
מלפנים סגן אב"ד דק"ה קלויזענבורג
כעת בליטימאור מד
סימן סח
מצות ספירת העומר בזה"ז
דעתו של הרמב"ם כנגד רוב המפרשים והוא אומר שספירת העומר בזב"ז דאורייתא
ובכן יש עלינו להתנסות בעיון לירד לעמק הדין ולחקור על הודאת הרמב"ם אם אפשר למצוא נתינת הטעם לשיטתו כי יש נפ"מ לדינא אם מצות הספירה דאוריתא או דרבנן
טרם אגש לברר שיטת הרמב"ם אצטט מספר קושיות שנרשמו בנושאי כלים באו"ח סי' תפ"ט
החקל יעקב מביא הקושיא מדוע אין אנו מברכין זמן על ספירה והא בכל מצוות זמניות יש לכלול גם ברכת זמן וכן הקשו המהר"ל והר"ן סוף מס' סוכה. ויש תירוצים שונים לקושיא זו. ואין כאן המקום לצטט כל התירוצים כדי שלא לרחק מן העיון המרכזי דהיינו ספירה בזה"ז. השערי תשובה וכן שאר נושאי כלים במקומו מביאים בשם מהרי"ל שהנהיג כשהגיע למ"ט יום לספירה. ואמר שהם שבעה שבועות "ולמחרתו ערב שבועות" והמפרשים הניחו המנהג של מהרי"ל בתמיה. בוודאי הי' איזה טעם למנהגו של מהרי"ל לסיים את ספירה אחרונה "ולמחרתו ערב שבועות" ואחר שנברר את שיטת הרמב"ם אפשר שנבין טעם המנהג של מהרי"ל
ויש עוד מלתא דתמיהא כפ' אמור כתוב אחד אמר "שבע שבתות תמימות תהיינה" ואחר כך כתוב אחד אומר "תספרו חמשים יום" והסתירה גלויה
ובנוגע הסתירה הבאר היטב באו"ח סי' תפ"ט מביא דברי הרא"ש סוף מס' פסחים וגם התורה תמימה בפ' אמור מביא ביתר אריכות דברי הרא"ש
דרך הכתוב, מפרש הרא"ש כשמגיע המנין לסכום עשירית פחות אחת מונה אותו כמספר עשירית ואינו משגיח על חסרון האחד. וכן הכא אע"פ דאינו רק מ"ט כדכתיב "שבעה שבועות" בכ"ז תפס הכתוב מספר שלם חמישים. וכן ארבעים יכנו שבמלקות אע"פ שאינם רק ל"ט
וכיוצא בזה הפסוק פ' ויגש "כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים" אע"פ שבפרטם הם רק ס"מ עכ"ל
הבאר היטב או"ח סי' תפ"ט ס"ק י' הביא כללו של רא"ש בצ"ע דלפ"ז מאי בעי' בגמ' דקידושין דף ל"ת ע"א תניא אידך "ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה" והא מ' שנה חסר שלשים יום ע"ש
ובכן התורה תמימה מסיים פירושו של דה"ש בצ"ע מכמה ראיות שונות שכלל הרא"ש לאו דווקא. ועין באריכות בתורה תמימה פ' אמור כ"ג פסוק ט"ז סעיף כ"ג
ובכן נחזור לרעיון המרכזי ולבו שוטת הרמב"ם ולשם כך נשוב אל המקור.
הנה בפי אמור נמצא צווי לספירת העומר והקרבת העומר. ומטעם שפ' ספירת העומר ופרשת הבאת העומר סמוכין זל"ז יש נטיה להבין שמצות עומר ומצות הבאת העומר תלשין זב"ז, ולכן יש דעות בין הראשונים שמצות ספירה בזה"ז אינו אלא דרבנן כיון שכזה"ז אין הבאת העומר
אבל ביתר עיון בפ' אמור נראה במקומו שפרשת מצות העומר, ופרשת הבאת העומר נפסקו בפ' סתןמה
ולכה"פ אם תלויין זב"ז הי' לכלול מצות הספירה עם מצות הקרבת העומר. ונוסף לזה יש עוד תמי' שספירת העומר קדמה להקרבת העומר בזמן המקדש שהוא רק ביום ט"ז והספירה מוקדמת לה בלילה ואעפ"כ נכתבה מצות הספירה אחר מצות הבאת העומר
מטעם ההפסק בין פרשת הבאת העומר ופרשת ספירת העומר. וגם מפני שהעמידה התורה מצות ספירה בפרשה שאחריה יש לנו ראי' ברורה לשיטת הרמב"ם דספירת העומד אינו תלוי' בהקרבת העומר והספירה נוהגת בין בא"י ובין בחו"ל והמצוה דאורייתא בזמן הזה
ואף שמצות ספירה כנראה נבדלת מהבאת העומר, בכל זאת תכליתה יותר חשובה שבכל יום ויום מהתחלת הספירה עד גמירה יש לנו לעלות מעלה מעלה בקדושה ובטהרה להשיג בכל יום משך הספירה מדריגה יותר חשובה וגבוהה. ולזה כוונו הספרים בפירושם במה שאנו אומרים קודם ברכת הספירה "והקרבתם מנחה חדשה לד'" דהיינו מדרגה חדשה ומדה טובה להכנת קבלת התורה
ומחשבה הזאת לפי כתב והקבלה מתבטא במלת "עומר" שעבוד כמו "והתעמר בו ומכרו" (דברים כ"ד) ויש לנו לשעבד אותנו לרצונו יתברך שמו. ותכלית היציאה ממצרים היתה שעבוד לד' ולתורתו כמו שכתוב "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון אלוקים על ההר ההוא" (שמות ג' יב)
וע"י מצות ספירה אנו מוכנים להשיג תכלית הנעלה לעלות לרום הרוחנית ולעמוד מזומנים לחגיגת קבלת התורת והספירה של מ"ט יום מקשרת החג הפסח עם חג השבועות וכיון שהגיענו לגמר המצוה ביום נ' ברכת הזמן שאנו מברכים בחג השבועות בברכה זו נכלל גם ברכת הזמן על מצות הספירה בגמר המצוה והברכה באה בהשלמת המצוה ולא מקודם
ובזה נתיישב היטב מנהגו של מהרי"ל שאמר בספירה אחרונה "ולמחרתו ערב שבועות" להדגיש שהקשר בין חג הפסת לחג השבועות נגמר דהיינו דע"י הכנה של מצות ספירה אנו נכנסים מחג החירות לשעבוד השם ותורתו במדרגה עילאית. ויום הזה הוא ערב חג השבועות שביום זה נגמרה מצות הספירה
ובכן נכון כללו של רא"ש בנוגע מצות ספירה המ"ט יום דספירה אף שחסר יום אחד מחמשים המשמעות מ"ט יום בספירה כוללת גם חמשים כדי לרמז כי מצות ספירה מקשרת חג הפסת עם חג השבועות מן זמן תרותנו לשעבוד לעבודת השם יתברך ולחזרתו וביום נ' לספירה נגמרה המצוה וביום נ' אנו עומדים מזומנים ע"י הכנה רבה של מצות ספירה לזמן מתן תורתנו
ואסיים את המאמר בדברי קדשו של רבינו בחיי כפ' אמור כ"ג סעיף ט"ו לראי' ולחיזוק לרעיון דלעיל והנה מקצת דבריו: "שלא הזכירה תורה חג שבועות ביחוד כשאר החגים ושיאמר כן בחדש השלישי בששי בו חג השבועות כמו שאמר בפסח בחמשה עשר יום לחדש הזה חג המצות בא ללמד כי הוא חג נגרר אחר מצות העומר ומ"ט יום הספורים בין ראשון של פסח עד השבועות הנה הם כחולו של מועד בין ראשון של סוכות ושמיני עצרת"